כאשר אנו חושבים על הסיכונים לסביבה, אנו נוטים לדמיין מכוניות וארובות מפעלים, לא את ארוחת הערב שלנו. אך האמת היא, שהצורך שלנו במזון מכיל בתוכו את אחת הסכנות הגדולות ביותר לעולם. עד שנת 2050 העולם יצטרך להאכיל 2 מליארד פיות נוספים. איך אפשר לעשות זאת מבלי להקריס את האקולוגיה העולמית באופן סופי?
השפעת החקלאות על האקולוגיה העולמית
ענף החקלאות הוא אחד מהתורמים הגדולים ביותר להתחממות הגלובאלית ע"י פליטת יותר גז חממה מאשר כל הרכבים, המשאיות, הרכבות והמטוסים בכל העולם – ביחד. הזיהום הרב נובע בעיקר מגז מתאן אשר נפלט לאויר על ידי עדרי בקר ושדות אורז, תחמוצת חנקן שנפלטת ע"י שדות מדושנים ופחמן דו חמצני שנפלט יותר ויותר ככל שאנו כורתים יערות בשביל לגדל מרעה לחקלאות.
החקלאות היא צרכנית המים הצמאה ביותר בעולם והמזהמת הגדולה בעולם, כאשר שאריות דשנים וצואת עדרי בקר מזהמים אגמים, נהרות וחלק נרחב ממערכת החופים האקולוגית בעולם. בנוסף החקלאות מאיצה משמעותית הכחדת מיני חיים רבים ומצמצת את המגוון הביולוגי. בפינוי שדות בר שלמים ויערות בשביל להקים חוות חקלאיות, גרמנו לאבדן בית גידול קריטי, מה שהופך את החקלאות לסיבה העיקרית שעומדת מאחרי הכחדת חיות הבר.
האתגר הסביבתי שנגרם על ידי החקלאות הוא ענק, אדיר, בלתי נתפס – והוא צפוי רק לגדול ולגבור בדחיפותו בעודנו מנסים להגדיל את התוצרת החקלאית בכל העולם.
באמצע המאה צפויים להתווסף אל הכדור 2 מליארד פיות נוספים להאכלה – יותר מ9 מליארד בני אדם, אך גדילת האוכלוסיה אינה הסיבה היחידה לכך שנצטרך הרבה יותר מזון. התרחבותו של סטנדרט השפע ברחבי העולם, במיוחד בסין ובהודו, גורמת לעלייה חדה בדרישה לבשר, ביצים וחלב, ויוצרת לחץ לגידול יותר תירס וסויה להאכלת המרעה, התרנגולות והחזירים. אם תנועה זו תמשיך,השילוב שבין גדילת אוכלוסיית כדור הארץ בנוסף להרגלי התזונה החדשים – ייצרו דרישה להכפלת כמות המזון שאנו מגדלים.
היער הנעלם
לאורך ההיסטוריה כאשר הצטרכנו לגדל יותר תוצרת למזון, פשוט כרתנו יותר יערות או גזמנו יותר שדות בר בכדי ליצור חוות חדשות. כבר פינינו איזורים טבעיים שיחד מגיעים לגודלה של יבשת דרום אמריקה למטרות גידול מזון, אבל זה לא הכל, לגידול מרעה בקר פינינו אזור נוסף בגודלה של יבשת אפריקה.
טביעת רגלה ההרסנית של החקלאות גרמה לאובדן של מערכות אקולוגיות שלמות על כדור הארץ, כולל הערבות של צפון אמריקה והיער האטלנטי של ברזיל אשר בעבר כיסה 1300 מליון דונמים והיום מכסה 195 מליון דונמים בלבד, 85% מהיער נכרת לצרכי חקלאות, המגוון הביולוגי שלו שדומה מאוד לזה של האמזונס נכחד ברובו ובזמן כתיבת שורות אלה יערות טרופיים נוספים ממשיכים להיכרת בקצב מסחרר.
אך למרות שזו מציאות קיימת ומקובלת, אנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך לענות על צרכי המזון באמצעות כריתת יערות והרחבת שטחי החקלאות.
כריתת יערות טרופיים זה אחד המעשים המזיקים ביותר שהאנושות עושה לסביבה ונדירות הפעמים שזה נעשה בכדי להאכיל את 850 מליון הרעבים שחיים בעולם כיום. רוב האדמה המפונה לצרכי חקלאות באיזורים הטרופיים אינה תורמת רבות לביטחון התזונתי של העולם אלא נמצאת בשימוש לגידול בקר, פולי סויה למרעה הבקר, עצים ושמן דקלים.
המסקנה מכל שנאמר לעיל היא אחת: חייבת להנתן עדיפות עליונה להפסקת כריתת יערות ושדות בר לחקלאות.
חוות ענק או חוות מקומיות יצילו את העולם?
לצערנו הדיון בנוגע לגישה באמצעותה אנו צריכים לפתור את בעיית המזון העולמית הפך לויכוח, כאשר החקלאות המסורתית והמסחר העולמי ניצבים נגד חוות גידול מקומיות וחוות אורגניות ולהפך. הטיעונים לרוב נלהבים ותקיפים, וממש כמו הפוליטיקאים שלנו, נראה שהצדדים רק מתרחקים ומתפלגים עוד ועוד.
אלו אשר מעדיפים את החקלאות הקונבנציונאלית מספרים כיצד המיכון המודרני, מערכות הניקוז, הדשנים והגנטיקה המשופרת של הזרעים, יכולים להגביר משמעותית את התוצר כך שיגיע לסיפוק הדרישה – והם צודקים. בעוד תומכי החקלאות המקומית והאורגנית טוענים שהחוות הקטנות ברחבי עולם יכולות להגדיל את התוצר, לשפר את הדישון ללא חומרי סינטטיים ולמנוע מזיקים בדרכים טבעיות ובכך גם להפסיק להזיק לאקולוגיה העולמית והמקומית – וגם הם צודקים.
אך כמו בכל דבר בחיים, כנראה שהדרך הנכונה היא דרך המלך באמצע, זו שמאזנת בין הגישות, שלוקחת את מה שנדרש היכן שצריך בכדי להשיג בסופו של דבר את המטרה – להאכיל את האנושות ולשקם את כדור הארץ.
שתי הגישות מציעות פתרונות נחוצים, אך אף אחת מהן לא תביא אותנו למחוז חפצנו לבדה. יהיה חכם לבחון וללמוד מכל הרעיונות והגישות, החל מהחקלאות האורגנית, דרך חוות טכנולוגיות מקומיות ועד חוות מסורתיות ובסוף לשלב ביניהן לנוסחה המדוייקת והמועילה ביותר עבורנו.
פתרונות אפשריים לסיפוק דרישת המזון העולמית
-
להגדיל את היבול בחוות קיימות
המהפיכה הירוקה שהחלה בשנת 1960 הגדילה את מכסת יבולים באסיה ובדרום אמריקה על ידי שימוש במגוון צמחים משופרים, יותר דשנים, ניקוז יעיל ומיכון מתקדם – אך לא ללא מחיר סביבתי. העולם יכול עכשיו להסב את תשומת ליבו להגדלת 'פערי היבול' במדינות יעילות פחות כמו אפריקה, דרום אמריקה ומזרח אירופה על ידי יישום שיטות גידול מתקדמות יותר. בשילוב טכנולוגיית היי-טק ומערכות חקלאות מדוייקות, בנוסף על שיטות הלקוחות מהחקלאות האורגנית, נוכל להגדיל את התוצרת החקלאית באזורים אלה פי כמה. באופן כללי, החקלאות יכולה להיות יעילה יותר והרסנית פחות אם נדע היכן לגדל, מה לגדל ואיך לגדל את זה.
-
-
להכניס את החקלאות לערים
-
זו אולי האבולוציה החקלאית המתבקשת ביותר היות וזיהום האויר במרכזי הערים הגדולות צפוי להיות גורם המוות מספר 1 בשנת 2050. תרומתם של צמחים לניקוי האויר היא עליונה והכנסתם לאיזורי מחייה מאוכלסים צפוייה להוריד את התחלואה ולהעלות את איכות החיים של המקומיים.
חקלאות אורבנית תורמת גם להקטנה משמעותית של המרחק אותו עוברת התוצרת בדרכה מהשדה אל הצרכן, חוסכת בדלקי המטוסים, האוניות והמשאיות וכמובן גם בזיהום האויר הנפלט מהם.
מעבר לתועלות הברורות שהיא מקיימת כמו יצירת מקומות עבודה, הפחתה משמעותית של ריסוס היבולים, אספקת מזון טרי ובריא יותר לתושבים המקומיים, ניצול שטחים בנויים להקמת חממות ועידוד מודעות ומעורבות אקולוגית, החקלאות האורבנית גם מסוגלת להגיע לרמות יעילות שאף חקלאות קונבנציונאלית טרם הגיעה אליהן.
כדוגמא ניקח את שיטת הגידול ההידרופונית, אשר מספקת פתרונות טכנולוגיים שמאפשרים לגדל לגובה – עובדה שמאפשרת ניצול שטח מקסימאלי ופוטרת אותנו מהצורך ביותר שטחים וכריתת יערות לגידול יותר מזון (מה גם שגגות הערים הגדולות משוועים לניצולם). כך למשל, מפעל פלדה ישן הוסב לחווה אירופונית בגודל של 6.5 דונם בלבד צפוי להניב מליון ק"ג ירקות בשנה.
בנוסף, השיטה ההידרופונית מסוגלת לחסוך עד 95% מהמים הנצרכים להשקיית התוצרת החקלאית לעומת הגידול המסורתי. חסכון כה אדיר במי השקייה יתרום רבות למאבק האנושי כנגד הדלדלות משאבים ויוריד משמעותית את צריכת המים העולמית. כמובן שההידרופוניקה הופכת את הגידול הביתי לזמין הרבה יותר בשל העובדה שאינה מסתמכת על אדמה ופותחת את עולם גידול המזון גם בפני תושבי הערים שגרים בבניינים.
-
גיוס הטכנולוגיה לצידנו
כל הדרכים להאכיל את אוכלוסיית העולם כולו כבר כאן, אנו מגיעים ליבולים גבוהים יותר ויותר תוך הפחתה של הנזקים הסביבתיים שהחקלאות גורמת. המהפיכה הירוקה שהוזכרה קודם, התבססה בעיקרה על שני פרמטרים שאינם ברי קיימא – דשנים מבוססי מאובנים ושימוש אינטנסיבי במים, גם המים וגם המאובנים סופיים בהחלט ולמעשה סופם כבר יכול להראות באופק אם נמשיך בזו הדרך. אך החקלאות המודרנית כבר החלה לעשות צעדים גדולים לעבר מציאת דרכים טכנולוגיות חדשניות ליישום הדישון וריסוס המזיקים על ידי שימוש בטרקטורים ממוחשבים המצויידים בחיישנים מתקדמים ו-GPS. חקלאים רבים יוצרים בדרך זו את תמהיל הדשנים המדוייק לסוג האדמה ותנאיה, עובדה המסייעת להקטין למינימום האפשרי את חילחול הדשנים אל מי התהום.
בנוסף, חקלאים רבים החליפו מערכות השקייה בלתי יעילות במערכות מדוייקות יותר כמו מערכת הטפטפות (המצאה ישראלית). התייעלות טכנולוגית מעלה את כמות התוצרת ומורידה את המשאבים הנצרכים לשם כך.
-
חקלאות אורגנית, טבעונית ופרמאקלצ'ר
הרעיון העומד בבסיסן של שיטות הגידול האורגנית, הטבעונית והפרמאקלצ'ר הוא אחד – ללמוד מהטבע כיצד למקסם את גידול המזון תוך פגיעה מינימאלית בסדר האקולוגי. כך למשל השיטה האורגנית מקפידה שלא להשתמש בכימיקאלים לריסוס או דישון המזון ולחפות את הקרקע לחסכון במים, השיטה הטבעונית מקפידה לדשן את האדמה בתוצרים טבעיים שאינם מגיעים מהחי ובכך אינה תורמת לגדילת הדרישה לגידול בקר והפרמאקלצ'ר נסמך כולו על רעיון האיזון שבדברים ומחבר בין תחומים שונים של חיינו יחד עם גידול המזון תוך הפרייה הדדית.
-
חלקו של האדם הפשוט במאמץ להצלת העולם: שינוי בהרגלי הצריכה
יהיה הרבה יותר קל להאכיל 9 מליארד בני אדם אם רק אחוז גבוה יותר מהתוצרת יגיע לקיבותיהם של בני אדם. כיום, רק 55% מהקלוריות של התוצרת העולמית מאכילות אנשים באופן ישיר, השאר מאכילות את מרעה הבקר (36%) או שהופכות לדלקים ביולוגים ומוצרים תעשייתיים (9% בערך).
למרות שרבים מאיתנו צורכים בשר, חלב וביצים מחיות שגודלו בשטחי מרעה גדולים, רק שבריר קטן מאוד מהקלוריות הניתנות לגידולם מגיעות אלינו בחזרה. כך למשל בעבור כל 100 קלוריות של תבואה שאנו מאכילים את הבקר, אנו מקבלים בחזרה רק 40 קלוריות של חלב, 22 קלוריות של ביצים, 12 קלוריות של עוף, 10 קלוריות של בשר חזיר ו-3 קלוריות של בשר בקר. צמצום התוצרים מן החי בדיאטה שלנו יכולה להביא לכך שנגדיל משמעותית את כמות היבולים שמגיעים לצריכת בני אדם במקום לצריכת חיות משק אשר בסופו של דבר משיבות לנו הרבה פחות מזון מזה שניתן להן במהלך חייהן.
בשל העובדה שאנשי המדינות המתפתחות רק לאחרונה החלו להחשף לתרבות ה'שפע' שהמערב הורגל אליה משכבר הימים, צריכת הבשר באזורם אינה צפויה לרדת בעתיד הקרוב ומשימת צמצום הבשר מהתפריט תהא משימתם של אנשי העולם המערבי אשר הרגלי התזונה שלהם עשירים (מדי) בבשר.
אם לא נעשה כן, על אף העובדה שאוכלוסיית העולם צפויה לגדול ב-35% בלבד עד שנת 2050, אנו צפויים לצרוך פי – 2 יותר מזון, זאת אומרת יהיה גידול של 100% נוספים בצריכת המזון. זו האחריות של כל אחד ואחד מאיתנו לסייע להציל את העולם מהשמדה עצמית וזה מתחיל אצלנו בקיבה.
-
אוכל זה לא זבל!
כמות המוערכת ב-25% מקלוריות המזון בעולם ועד 50% מהמשקל הכולל של המזון בעולם נזרק עוד לפני שנצרך. במדינות עשירות רוב הבזבוז הזה קורה בשדות, בבית, במסעדות ובסופרמארקטים. במדינות עניות יותר, מזון לרוב אובד בין החקלאי לשוק בשל פתרונות אחסון ושילוח לא יעילים. אנשי העולם המפותח יכולים לצמצם משמעותית את זריקת המזון על ידי פעולות פשוטות כמו הגשת מזון בכמויות קטנות יותר, לא לזרוק מזון לפני או ביום שפג לו התוקף הכתוב על האריזה (נלקח שם מרווח בטחון משמעותי), שמירת ואכילת שאריות ועידוד קפיטריות, מסעדות וסופרמארקטים לנקוט באמצעים מפחיתי בזבוז ותרומה של התוצרת המיותרת לארגוני צדקה.
מכל האפשרויות שהוזכרו למעלה זה אולי הפתרון הקל והאפקטיבי ביותר.
אם נסכם יחד את כל האמצעים שניתן לנקוט אשר צויינו מעלה, האנושות תוכל בקלות יותר מלהכפיל את תוצרת המזון שהיא מגדלת בנוסף לצמצום משמעותי של ההשפעה הסביבתית של החקלאות ברחבי העולם.
אך זה לא יהיה קל, השינויים הללו דורשים שינוי מחשבתי דרמטי אצל רבים מאוד – מהמשקיעים הכלכליים הגדולים, דרך החקלאים שכבר התרגלו שכדי לגדל יותר מזון צריך יותר מקום ויותר משאבים ועד לצרכן הקצה אשר הורגל לשפע חסר מעצורים.
ההבנה כי כדור הארץ זקוק לאיזון אקולוגי בכדי לאפשר חיים תקינים לבני האדם ושאר המינים הנכחדים סביבו אינה מוטמעת עדיין ברחוב ובחשיבה היומיומית ועל אף שכל הפתרונות כבר כאן, אם לא יהיו אלה שיישמו אותם – גם הכחדותו של המין האנושי תהא בסופו של דבר בלתי נמנעת.
