המילה "הידרופוניקה" נובעת משתי מילים ביוונית. המילה היוונית הידרו (מים) ופונוס (עבודה) – פשוטו כמשמעו "עובד מים". ההידרופוניקה מוגדרת כמדע של גידול צמחים ללא שימוש באדמה, אלא על ידי שימוש במדיום אינרטי, כגון; צמר סלעים, חצץ, חול, כבול, ורמיקוליט, ספוג או נסורת, שאליו מתווסף דשן נוזלי המכיל את כל המרכיבים החיוניים הדרושים לגדילה והתפתחות נורמלית של הצמח.
הידרופוניקה בעת העתיקה
ההידרופוניקה התפתחה בשנים הראשונות של המאה ה-16, אך ידוע לנו שתרבויות מוקדמות יותר השתמשו בשיטה הרבה לפני. הגנים התלויים בבבל, או הגנים הצפים של האזטקים במקסיקו הם רק חלק מהדוגמאות של עולם ההידרופוניקה.
ישנם רישומים של ההירוגליפים המצריים, שמתוארכים מאות שנים לפנה"ס, המתארים את שיטת גידול הצמחים במים.
היישום של ההידרופוניקה הוכיח את עצמו על ידי מתן מזון לכוחות האמריקאים המוצבים באיים באוקיינוס השקט בשנות ה – 40 המוקדמות.
בשנת 1945 חיל האוויר האמריקאי פתר בעיה של אספקת ירקות טריים לחיילים על ידי השמת מערכות הידרופוניקה בקנה מידה גדול על האיים הסלעיים שלא היו מסוגלים לייצר יבולים כאלה בעצמם.
בשנות ה-50 השימוש המסחרי של הידרופוניקה התפזר ברחבי העולם למדינות כמו איטליה, ספרד, צרפת, אנגליה, גרמניה, שוודיה, רוסיה וישראל. היום יותר ויותר מדינות משתמשות בהידרופוניקה כדרך לייצר מזון איכותי עבור אנשים, אפילו בעזה ישנם גגות רבים מלאים בערכות הידרופוניות שופעות.